בעוד חודש תמלא שנה לרוני החמודה, ואימא מיכל מתרגשת כפליים. היא מתכוננת בציפייה ובחשש ליום בו תחזור לעבודתה ותפקיד את אוצרה היקר בידי מטפלת. זה יהיה מרגש לחזור למחלקה, והיא  כבר ממש מתגעגעת לצוות ואפילו ללקוחות, אבל איך עוזבים את הקטנטונת? הרי עוד לא עזבתי אותה ליותר משעה, מקסימום שעתיים, וזה רק עם סבא וסבתא וטלפון כל חצי שעה.  ועכשיו תישאר בידיים זרות.

חיפוש  מטפלת הוא עניין גורלי. מוכרחים לבחור בקפידה. צריך להיות מאד זהירים בידי מי מפקידים את הנסיכה.

מיכל ויוסי מראיינים יחד כמה מועמדות. קשה למצוא. יוסי מנסח את זה כמו כלכלן: בשכונת ״גני  הנרקיסים הצעירה״ הביקוש עולה על ההצע.  רוב המטפלות מגיעות משכונת אור-אליעזר הסמוכה. צריך טוב טוב לשים לב. לדרוש כמובן המלצות, אבל איך אפשר להיות בטוחים.

ֿ

הנה, אליס עושה רושם די חיובי.  באה עם המון ניסיון. מטפלת 30 שנה. גידלה חמישה ילדים וכבר הספיקה לטפל בשני נכדים ובהמון תינוקות של אחרים. גם ריקי נראית בסדר, אמנם יותר צעירה, מטפלת רק חמש שנים, אבל נראית בחורה נבונה, יותר מודרנית, פלפל כזו. קשה להחליט.

 

מזל שיש אחות גדולה ומנוסה.

"שירה, מה עושים. מה עוד אנחנו צריכים לדעת? איך נדע שמאחורי המטפלת הנחמדה לא מסתתרת מפלצת חונקת תינוקות״?

"זה בכלל לא סיפור. אני בשנייה אבדוק לך. אם היא מבוטחת שלנו בקופה, זה אצלי במערכת. מספיק שאחת מהן עמדה פעם ליד פסיכיאטר, אני כבר אדע את זה" .

"אבל שירה, זה הרי אסור. יכולים לגלות. זה בכלל חוקי" ?

"מה הבעיה? אני עושה בדיקות כאלה במחשב כל יום. זו העבודה שלי".

 

שירה אישרה את שתי המועמדות. "לאף אחת מהן אין ״ אינדיקציית בריאות הנפש״.  לאליס הייתה פעם איזה בעיה עם הבן הצעיר, לא משהו רציני, בעיות של הסתגלות לבית ספר. זה היה מזמן".

"אחלה" אמרה מיכל. " דאגה אחת ירדה. בכל זאת נראה לי שאקח את ריקי. מה שבטוח".

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: