מי צריך את המידע הזה?

מי צריך את המידע הזה?

על פי תקנות הטיפול בחולי נפש, בית חולים פסיכיאטרי מחוייב לדווח למשרד הבריאות על כל אדם המתקבל בו לאשפוז. משרד הבריאות מנהל מאגר מידע על אשפוזים פסיכיאטרי,והמידע על האשפוז נשמר בו לעולמי עד. לא ברור לצורך מה המאגר קיים, ואיזה שימוש נעשה בו כיום ובעבר.

עצם הדיווח חסר האבחנה על כל אשפוז פסיכיאטרי, דיווח שאיננו נדרש בשום תחום בריאות אחר, הינו בגדר אפליה. דיווח גורף הינו פגיעה בזכות לפרטיות, אף אם המאגר נשמר בקפידה – וזאת, מעצם העובדה שהמידע נאסף ללא הבחנה וללא כל סיבה שניתן להצדיקה.

חוקי הבריאות בישראל מגדירים מספר חובות דיווח נוספות: דיווח על מחלות מידבקות, שם ההצדקה קיימת מפאת הצורך למנוע התפשטות של מגיפות, ודיווח על מצבים בריאותיים העלולים לגרום לסיכון בנהיגה או בנשיאת כלי נשק. בכל המקרים האלו מדובר על מצב פרטני מובהק המבטא צורך מוגדר, שאולי אפשר להתווכח עליו, אבל הוא מהווה מעין רציונל. לא כן הדבר במקרה של מאגר המידע על אשפוז פסיכיאטרי, בו דרישת הדיווח אינה קשורה כלל לשום מרכיב במצבו או במחלתו של האדם, אלא רק לעובדה שאושפז.

ככל הידוע,  משרד הבריאות אינו מנהל מאגר מידע מיוחד על מחלות אחרות. הדיווחים אודות מחלות מידבקות נמסרים ללשכות הבריאות, ואילו הדיווחים על סיכוני נהיגה נמסרים למכון הרפואי לבטיחות בדרכים. ככל הנראה, רק לגבי אשפוזים פסיכאטרים קיימת "רשימה שחורה".

מבקר המדינה ערך בשנת 1998  בדיקה בנושא מאגר המידע אודות אשפוזים פסיכיאטרים.  בסיכום הבדיקה נכתב:

"הקמת מאגר המידע  והשימושים  הנעשים  בו לא הוגדרו בחוק לטיפול בחולי נפש אלא  נעשו  על  פי  החלטת  שירותי  בריאות הנפש, בלא שהוגדרו במפורש  מטרות  המאגר,  פרטי הנתונים שיירשמו בו, סדרי מחיקת רשומות מן המאגר, ותוכן המידע שיימסר מתוכו"….   "הקובץ מכיל מידע  אודות  האוכלוסיה שהיתה מאושפזת במדינת ישראל כמתואר זה 40 שנה  ומשמש, לפי הסברי משרד הבריאות, מקור למסירת מידע לגופים שהחוק  קבע  את  זכותם  לקבל מידע כזה".

פשוט, ככה. אין כל פירוט מיהם הגופים שהחוק קבע את "זכותם" לקבל מידע אודות אשפוזים פסיכיאטרים (יש כאלו בכלל?), לשם מה הם צריכים את המידע,  ומה היקף המידע שנמסר להם. ובכלל, בכל מקום שדו"ח רשמי משתמש במונח "גופים" מבלי לפרט, מוצדק להתחיל לחשוד.

אין כל הצדקה להמשיך לדרוש לדווח באופן פרטני על כל אשפוז, אין כל צורך להחזיק במאגר המידע המיותר הזה, ובוודאי שאם מועבר ממנו מידע ל"גופים", חייב להנתן על כך דין וחשבון מלא לציבור.

הגיע הזמן לשנות פרדיגמה, גם במשרד הבריאות. יש לשים קץ לפגיעה הקולקטיבית בזכויות החולים.

הרפורמה מחלקת מתנות, על חשבון החולים

הרפורמה מחלקת מתנות, על חשבון החולים

אחד החידושים הבעייתיים שחמקו מעיני הציבור ברפורמה לבריאות הנפש, הינו הסדר "מטפלים עצמאיים".גם להקת מתנגדי הרפורמה, שומרי זכויות האדם מטעם עצמם, התעלמה ממנו באופן מוחלט. קראתי לא מעט מאמרי ביקורת על הרפורמה, שמעתי המון טענות מוגזמות ומופרכות, ודווקא נושא זה הגובל בעוול כלפי חולי הנפש לא מעניין איש.  הייתכן שזה קשור לעובדה שהמדובר בהסדר המשרת בראש ובראשונה את האינטרסים של המטפלים הפרטיים?
ההסדר קובע כלהלן: אדם המעוניין לקבל טיפולי פסיכוטרפיה אצל מטפל עצמאי, בקליניקה הפרטית של המטפל, יוכל לעשות זאת בהשתתפות עצמית של כ-130 ש"ח לפגישה. ניתן יהיה לבחור את המטפל, מתוך רשימה של מטפלים שנמצאים בהסדר עם הקופה.

מובן כי העלות האמיתית של טיפול כזה היא גבוהה בהרבה, והקופה תידרש לממן את הפער בין העלות המלאה להשתתפות העצמית. גם אם הקופה תגייס את המטפלים הזולים ביותר בשוק, העלות לקופה עדיין תהיה, על פי כל ההערכות, לפחות זהה לגובה ההשתתפות העצמית. זה הרבה יותר ממה שהקופה משלמת כשכר עבודה למטפלים השכירים העובדים במרפאות הציבוריות שלה עצמה.

ניתן לחשוב שמדובר בהסדר ממש חיובי. הסטיגמה, כידוע,  מרחיקה את הציבור מהמרפאות הציבוריות, והנה כעת  ניתן יהיה, בהשתתפות עצמית סבירה, לקבל טיפול מקצועי בתנאי פרטיות מלאים. האין זה הוגן לדרוש מהציבור לשלם משהו עבור תנאים מיוחדים? מי שרוצה יחס עדיף, "מחלקה ראשונה", יתכבד וישלח ידו אל ארנקו. לא הוגן?

אז זהו, שלא.

טיפול  ממוצע (כ- 30 פגישות) יעלה למטופל בהסדר זה כ-4000 ש"ח. זה הרבה פחות מטיפול פרטי, אבל זה לא סכום שאנשים שסובלים ממהפרעות נפשיות חמורות (Serious Mental Disorders, SMD,) יכולים לשלם. כלומר,מסלול מטפלים עצמאיים אינו מיועד לאנשים הסובלים מהפרעות מאד קשות. הוא מיועד לאנשים שמצב הכלכלי סביר פלוס.

ומי יממן את ההפרש? הרי אין המדובר כאן בביטוח משלים, המשולם מכספי המבוטחים, אל בסיבסוד ישירות מתוך תקציב הבריאות הלאומי. במילים אחרות: ייקחו מהתקציב המיועד לטיפול בחלשים ומעוטי היכולת, ויממנו שירות שרק  היותר בריאים, מבוססים וחזקים  יוכלו להנות ממנו.

חוסר צדק כזה לא קיים בשום תחום במערכת הבריאות, ויש לתקנו.  אחד הצעדים הראשונים שיש לדעתי לעשות הוא לפטור את נכי הנפש המקבלים קיצבאות נכות מהביטוח הלאומי מהשתתפות עצמית במסלול "מטפל עצמאי". כמו כן יש לדרוש שקיפות מלאה לגבי ביצוע ההסדר. התקציב שייך לצרכני בריאות הנפש, ובראש ובראשונה לנכים שבהם,  וזכותם לדעת מה נעשה בו.

צפוי שבתוך שנה או שנתיים, יישום הרפורמה בבריאות הנפש יבדק על ידי מבקר המדינה. כך חייב להיות, לאחר מהלך ציבורי כה מקיף. נקווה שנושא זה יזכה  לתשומת לב המבקר.

הרפורמה בבריאות הנפש יוצאת לדרך

הרפורמה בבריאות הנפש יוצאת לדרך

לאחר שנים של ספקות והיסוסים, האחריות הביטוחית על הטיפול בתחום בריאות הנפש  תעבור בשבוע הבא לקופות החולים. השנה החולפת הייתה עבורנו שנה של הכנות אינטנסיביות, ולמרות זאת הרפורמה מתקבלת בשטח במתח וחשש .

כמה הערות מהירות:

1.הרפורמה בבריאות הנפש  היא המהלך המורכב והגדול ביותר שבוצע במערכת הבריאות בישראל, מאז החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995. במסגרת הרפורמה גדל התקציב הלאומי השנתי לבריאות הנפש בכ-300,000 ₪, המהווים גידול של כ- 27%. כמעט כל תוספת התקציב מיועדת להרחבת השירותים המרפאתיים בקהילה.

2. בקופות החולים קיימת אי ודאות לגבי העליה הצפויה בהיקף הביקושים לטיפולי נפש בעקבות הרפורמה. קיים בארץ  מחסור באנשי מקצוע בכל מקצועות הטיפול. לא בטוח כלל שתוספת התקציב תספיק, וקיים חשש שבתוך מספר שנים ההוצאה לבריאות הנפש תגלוש ותכרסם במשאבי הקופות.

3. ספקי השירות – ובעיקר המרכזים לבריאות הנפש -חוששים שצעדי הריסון והבקרה שיפעילו הקופות יחמירו את מצבם הגרעוני ויובילו למאבק חריף ובלתי פוסק על גבם של המטופלים. נסיונם המר של בתי החולים הכלליים הקורסים, מעורר חשדנות גם במגזר בנפשי.

4. כמעט בטוח שבתקופה הקרובה יהיה אי סדר . כללי החיוב וההתחשבנות בין ספקים לקופות, אי בהירות מה בתוך הסל ומה מחוצה לו, תהליכי דרישות דיווח ובקרה, והרבה לחץ, יעוררו אכזבה וכעס.

5. אין כל קושי לזהות את פערי השירות הקריטיים: שירותי פסיכיאטריה לקשישים, לילדים ונוער, הפרעות אכילה. גם הממשק בין אשפוז למערך השיקום נקבע בצורה בעייתית מאד. בעיית הנגישות לשירותים בפריפריה ובמגזר הערבי תדרוש השקעה לאורך שנים.

6. הסדר ״מטפלים עצמאיים״ הוא רעיון מקומם. מי שיכול להרשות לעצמו לשלם  מכיסו אלפי שקלים לטיפול, יקבל סיבסוד גבוה למדי מהמדינה, ומי שמחוסר יכולת יואיל להמתין בתור למרפאה הציבורית. אין המדובר בטיפול במסגרת ביטוח משלים (שם המבוטחים מממנים בעצמם את ההוצאה העודפת). זה מקרה מובהק של ניצול ואפליית מעוטי היכולת.

7. אין רפורמה מושלמת. למרות כל הקשיים הצפויים, זו רפורמה חיונית. היא עשויה לשים קץ למצב המחפיר   אליו הגיעה מערכת בריאות הנפש בישראל לאחר הזנחה של עשרות שנים.

8. ייתכן שבעוד כמה חודשים אקרא את הכתוב כאן, ואזעק: איזה תמים הייתי, איך האמנתי, איך לא ראיתי. המערכות שמתקצבות את מערכת הבריאות יודעות למצוא דרכים להפוך כל תקוה ליאוש. וכלבי השמירה תמיד נובחים על השיירה הלא נכונה.

%d בלוגרים אהבו את זה: