מי צריך את המידע הזה?

מי צריך את המידע הזה?

על פי תקנות הטיפול בחולי נפש, בית חולים פסיכיאטרי מחוייב לדווח למשרד הבריאות על כל אדם המתקבל בו לאשפוז. משרד הבריאות מנהל מאגר מידע על אשפוזים פסיכיאטרי,והמידע על האשפוז נשמר בו לעולמי עד. לא ברור לצורך מה המאגר קיים, ואיזה שימוש נעשה בו כיום ובעבר.

עצם הדיווח חסר האבחנה על כל אשפוז פסיכיאטרי, דיווח שאיננו נדרש בשום תחום בריאות אחר, הינו בגדר אפליה. דיווח גורף הינו פגיעה בזכות לפרטיות, אף אם המאגר נשמר בקפידה – וזאת, מעצם העובדה שהמידע נאסף ללא הבחנה וללא כל סיבה שניתן להצדיקה.

חוקי הבריאות בישראל מגדירים מספר חובות דיווח נוספות: דיווח על מחלות מידבקות, שם ההצדקה קיימת מפאת הצורך למנוע התפשטות של מגיפות, ודיווח על מצבים בריאותיים העלולים לגרום לסיכון בנהיגה או בנשיאת כלי נשק. בכל המקרים האלו מדובר על מצב פרטני מובהק המבטא צורך מוגדר, שאולי אפשר להתווכח עליו, אבל הוא מהווה מעין רציונל. לא כן הדבר במקרה של מאגר המידע על אשפוז פסיכיאטרי, בו דרישת הדיווח אינה קשורה כלל לשום מרכיב במצבו או במחלתו של האדם, אלא רק לעובדה שאושפז.

ככל הידוע,  משרד הבריאות אינו מנהל מאגר מידע מיוחד על מחלות אחרות. הדיווחים אודות מחלות מידבקות נמסרים ללשכות הבריאות, ואילו הדיווחים על סיכוני נהיגה נמסרים למכון הרפואי לבטיחות בדרכים. ככל הנראה, רק לגבי אשפוזים פסיכאטרים קיימת "רשימה שחורה".

מבקר המדינה ערך בשנת 1998  בדיקה בנושא מאגר המידע אודות אשפוזים פסיכיאטרים.  בסיכום הבדיקה נכתב:

"הקמת מאגר המידע  והשימושים  הנעשים  בו לא הוגדרו בחוק לטיפול בחולי נפש אלא  נעשו  על  פי  החלטת  שירותי  בריאות הנפש, בלא שהוגדרו במפורש  מטרות  המאגר,  פרטי הנתונים שיירשמו בו, סדרי מחיקת רשומות מן המאגר, ותוכן המידע שיימסר מתוכו"….   "הקובץ מכיל מידע  אודות  האוכלוסיה שהיתה מאושפזת במדינת ישראל כמתואר זה 40 שנה  ומשמש, לפי הסברי משרד הבריאות, מקור למסירת מידע לגופים שהחוק  קבע  את  זכותם  לקבל מידע כזה".

פשוט, ככה. אין כל פירוט מיהם הגופים שהחוק קבע את "זכותם" לקבל מידע אודות אשפוזים פסיכיאטרים (יש כאלו בכלל?), לשם מה הם צריכים את המידע,  ומה היקף המידע שנמסר להם. ובכלל, בכל מקום שדו"ח רשמי משתמש במונח "גופים" מבלי לפרט, מוצדק להתחיל לחשוד.

אין כל הצדקה להמשיך לדרוש לדווח באופן פרטני על כל אשפוז, אין כל צורך להחזיק במאגר המידע המיותר הזה, ובוודאי שאם מועבר ממנו מידע ל"גופים", חייב להנתן על כך דין וחשבון מלא לציבור.

הגיע הזמן לשנות פרדיגמה, גם במשרד הבריאות. יש לשים קץ לפגיעה הקולקטיבית בזכויות החולים.

ביוש ואובדנות: רצח בכיכר העיר

ביוש ואובדנות: רצח בכיכר העיר

תנ״צ אפרים ברכה נרצח בזירת הציבור לפני ששם קץ לחייו. גם אריאל רוניס, מנהל לשכת האוכלוסין וההגירה בתל אביב, חש שטעם חייו ניטל ממנו, לפני שקפץ אל מותו בעקבו ביוש וירלי בפייסבוק. בשני המקרים מדובר בעובדי ציבור שננטשו על ידי החברה כאשר נקלעו למערבולת של שמועות, האשמות בלתי מבוססות ומסע צלב רודפני.
גם הפעם יהיה מי שיטען שהתאבדות היא דבר מורכב, שהסיבות הן לא רק מה שגלוי לעין, שהיו עוד דברים. שמבנה האישיות קובע. אולם המחקר בשדה האובדנות קובע שסיטואציית חיים הנחווית כתבוסה, קלון או כשלון, יחד עם אובדן התמיכה ותחושת השייכות, הם גורמים קטלנים.
אנו רגילים לדבר על קרבנות לבריונות רשת בעיקר בהקשר של בנות ובני נוער, וקשה להודות שיש כאן סוג חדש של קרבנות, משרתי ציבור שחייהם נהרסו בעקבות השתלחות פומבית איומה.
כאשר משה קצב הורשע בדין, התקשורת עסקה בחשש שיעשה ״מעשה נואש״. רוניס וברכה לא הורשעו בדבר ואיש לא חשב להגן עליהם.

קשה למי שלא עבר הכפשה פומבית, להבין את עוצמת הטלטלה שהיא מחוללת. את תהומות הזעם והיאוש של מי שחווה את התרסקות דמותו.
הכרתי אנשים שקצו בחייהם תוך כדי חקירה רודפנית. כמעט תמיד, הגורם ההרסני לא היה החשש מתוצאות החקירה, כי אם תחושת התבוסה והבדידות.
לצד זאת, צריך להבין גם את הסכנה שבמתן לגיטימציה להתאבדות. התיחסות חברתית המגיבה להתאבדות כאקט של שיקום הערך העצמי, רק מחמירה את הבעיה, בכך שהיא מסמנת את ההתאבדות כמוצא מכובד. האדרת המתאבד מזמינה עוד התאבדויות.

Kronpsychiatry.com is a personal blog by Dr. Shmuel Kron

 

הקץ לסטיגמה?  לא ממש

הקץ לסטיגמה? לא ממש

 

אחד השינויים האמורים להתרחש בעקבות החלת הרפורמה בבריאות הנפש, הינו הפחתת הסטיגמה החברתית ביחס להפרעות הנפש. בתשדיר השירות של משרד הבריאות ניכר המאמץ לנרמול: "מהיום, ניתן להתייעץ עם הרופא גם לגבי בן משפחה הסובל מחרדה או מהפרעות בשינה". מסר חיובי, מכליל, רפואת הנפש כמו רפואת הגוף. כן, אבל…

  • רפואת הנפש זה לא רק חרדה והפרעות שינה. אלו בהחלט לא הבעיות העיקריות. הבעיות הבולטות בפסיכיאטריה הן התחלואה הכבדה: סכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית, בורדרליין. ייצוג יתר של פסיכיאטריה "רכה", הינו צורה של ערפול, ואפילו הסתרה, של הסובלים מהפרעות הנפש החמורות , אלו הגורמות לנכות משמעותית. זה כמו לרמוז שאונקולוגיה מטפלת בעיקר בכאבי ראש. הסברה המתעלמת מאוכלוסיות פגועות וחלשות מחמירה את ההדרה שלהן.
  • לכל תופעות התיוג מקורות רגשיים וחברתיים זהים. גזענות, רדיפת מיעוטים אתניים, קיפוח נשים, או אנטישמיות – כולם נובעים מאותו מקור רגשי: אנו מצדיקים את חוסר הצדק וקהות הלב בכך שאנו מסמנים את הקרבן כתת- אדם, כיצור אנושי פחות ערך, ובכך כבלתי ראוי לזכויות האנוש, לחיים רגילים ולמימוש עצמי. אני ממליץ לעיין במאמרו החשוב (האנטי-פסיכיאטרי) של תומס סאס "העבד השפוי", משנת 1971, בו מתוארת התייחסותה של הרפואה האמריקאית במאה ה-19 לעבדים האפריקאים כאל בהמות עבודה. דורותיאה דיקס, חלוצת הקמת בתי החולים הפסיכיאטרים בארצות הברית, ראתה אסירות חולות נפש יחפות ועירומות בבית הכלא בקיימברידג" מסצ'וסטס בחורף המקפיא. ההסבר שקיבלה ממנהלת הכלא היה: "המשוגעים לא סובלים בקור".
  • חולי הנפש סובלים מכשל חמלה, הקשור לחוויית ה"אחרות" שהם מעוררים: אנחנו לא מסוגלים לראות את עצמנו במצבם, ולכן הם נתפסים כ"לא אנשים כמונו". חמלה דורשת הזדהות, וקשה להזדהות עם אדם שאינך מסוגל להיכנס לראשו.
  • אין המדובר בוויכוח תדמיתי בלבד, בעיית הסטיגמה נוגעת ישירות לשאלת סדרי העדיפות במערכת בריאות הנפש. בעולם ניטש מאבק בין המוסדות הפסיכיאטרים הדורשים הקצאת משבים הוגנת לטיפול בתחלואה הנפשית הקשה, לבין זליגת המשאבים לטובת טיפול במצוקות נפשיות של אוכלוסיות פחות חלשות. אם הרפורמה תעודד טיפול בעיקר באנשים בריאים יחסית, מבלי להיטיב משמעותית עם נכי הנפש, צריך יהיה מבחינתי להגדירה ככישלון.
הרפורמה בבריאות הנפש יוצאת לדרך

הרפורמה בבריאות הנפש יוצאת לדרך

לאחר שנים של ספקות והיסוסים, האחריות הביטוחית על הטיפול בתחום בריאות הנפש  תעבור בשבוע הבא לקופות החולים. השנה החולפת הייתה עבורנו שנה של הכנות אינטנסיביות, ולמרות זאת הרפורמה מתקבלת בשטח במתח וחשש .

כמה הערות מהירות:

1.הרפורמה בבריאות הנפש  היא המהלך המורכב והגדול ביותר שבוצע במערכת הבריאות בישראל, מאז החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995. במסגרת הרפורמה גדל התקציב הלאומי השנתי לבריאות הנפש בכ-300,000 ₪, המהווים גידול של כ- 27%. כמעט כל תוספת התקציב מיועדת להרחבת השירותים המרפאתיים בקהילה.

2. בקופות החולים קיימת אי ודאות לגבי העליה הצפויה בהיקף הביקושים לטיפולי נפש בעקבות הרפורמה. קיים בארץ  מחסור באנשי מקצוע בכל מקצועות הטיפול. לא בטוח כלל שתוספת התקציב תספיק, וקיים חשש שבתוך מספר שנים ההוצאה לבריאות הנפש תגלוש ותכרסם במשאבי הקופות.

3. ספקי השירות – ובעיקר המרכזים לבריאות הנפש -חוששים שצעדי הריסון והבקרה שיפעילו הקופות יחמירו את מצבם הגרעוני ויובילו למאבק חריף ובלתי פוסק על גבם של המטופלים. נסיונם המר של בתי החולים הכלליים הקורסים, מעורר חשדנות גם במגזר בנפשי.

4. כמעט בטוח שבתקופה הקרובה יהיה אי סדר . כללי החיוב וההתחשבנות בין ספקים לקופות, אי בהירות מה בתוך הסל ומה מחוצה לו, תהליכי דרישות דיווח ובקרה, והרבה לחץ, יעוררו אכזבה וכעס.

5. אין כל קושי לזהות את פערי השירות הקריטיים: שירותי פסיכיאטריה לקשישים, לילדים ונוער, הפרעות אכילה. גם הממשק בין אשפוז למערך השיקום נקבע בצורה בעייתית מאד. בעיית הנגישות לשירותים בפריפריה ובמגזר הערבי תדרוש השקעה לאורך שנים.

6. הסדר ״מטפלים עצמאיים״ הוא רעיון מקומם. מי שיכול להרשות לעצמו לשלם  מכיסו אלפי שקלים לטיפול, יקבל סיבסוד גבוה למדי מהמדינה, ומי שמחוסר יכולת יואיל להמתין בתור למרפאה הציבורית. אין המדובר בטיפול במסגרת ביטוח משלים (שם המבוטחים מממנים בעצמם את ההוצאה העודפת). זה מקרה מובהק של ניצול ואפליית מעוטי היכולת.

7. אין רפורמה מושלמת. למרות כל הקשיים הצפויים, זו רפורמה חיונית. היא עשויה לשים קץ למצב המחפיר   אליו הגיעה מערכת בריאות הנפש בישראל לאחר הזנחה של עשרות שנים.

8. ייתכן שבעוד כמה חודשים אקרא את הכתוב כאן, ואזעק: איזה תמים הייתי, איך האמנתי, איך לא ראיתי. המערכות שמתקצבות את מערכת הבריאות יודעות למצוא דרכים להפוך כל תקוה ליאוש. וכלבי השמירה תמיד נובחים על השיירה הלא נכונה.

%d בלוגרים אהבו את זה: