כתב עת אישי מאת ד״ר שמואל קרון, פסיכיאטר — על נקודות המפגש של בריאות הנפש עם המדע, המשפט, התרבות והחברה. מדי שבוע: מבזק חדשות בריאות הנפש.
-
מבזק שבועי — 18.9.2026
חדשות מחקר, מדיניות, אתיקה ומאמרי דעה בתחום בריאות הנפש והפסיכיאטריה בארץ ובעולם.
- מחקר קליני — אטלס מבוסס-ראיות של גורמי סיכון והגנה בהפרעות פסיכוטיות
- חברה ומדיניות — זינוק של 700% באבחון אוטיזם בישראל בתוך עשור
- חברה ומדיניות — שימוע ה-FDA על הסדרת הטיפול הפסיכדלי חושף שדה חצוי
- מניעה ובטיחות — תקציבי מניעת אובדנות במדינות ארה"ב: פי שישה — ועדיין מעט
- אתיקה ומשפט — המושבע היחיד שסירב: הספקנות המתמשכת כלפי הגנת אי-השפיות
- מחקר קליני — אגוניסטים ל-GLP-1 והפרעות אכילה: המלצות קונצנזוס בינלאומיות
- דעה ומסה — "תוויות דביקות" ופספוס מחלה גופנית: הסיכונים שבאבחנה הפסיכיאטרית
הרחבה
אטלס מבוסס-ראיות של גורמי סיכון והגנה בהפרעות פסיכוטיות
סקירת-על בהובלת פאולו פוזאר-פולי כללה 69 סקירות שיטתיות ומטה-אנליזות, המדווחות על 970 מחקרים ועל 221 גורמי סיכון או הגנה לפסיכוזה, ודירגה כל גורם לפי חוזק הראיה. רק שישה גורמים הגיעו לדרגה המשכנעת ביותר: מוצא אפריקאי (OR 4.89) ומוצא דרום-אסייתי (OR 2.15) באנגליה, גיל אב מתחת ל-20 (OR 1.34), משקל לידה מתחת ל-2,000 גרם (OR 1.77) ומתחת ל-2,500 גרם (OR 1.50), ושלוש הריונות קודמים ומעלה אצל האם (OR 1.32). שמונה-עשר גורמים נוספים דורגו כ"מרמזים מאוד", ובהם פסיכוזה אצל האם, מעמד מהגר מדור ראשון, שימוש בקנביס 5–7 ימים בשבוע, היסטוריה של הפרעת קשב וחיוביות לנוגדני Toxoplasma gondii. השברים המיוחסים לאוכלוסייה הגדולים ביותר היו התעללות בילדות (40.7%), נוגדני טוקסופלזמה (20.5%) ושימוש תכוף בקנביס (12.8%) — כלומר מוקדי ההתערבות המניעתית מצויים ברובם בשדה החברתי והסביבתי ולא בביולוגיה. World Psychiatry
זינוק של 700% באבחון אוטיזם בישראל בתוך עשור
בכנס מרכז טאוב "אוטיזם בישראל: עת לשינוי מדיניות?" הוצגו נתונים שלפיהם מספר הילדים המאובחנים עם אוטיזם בישראל עלה מכ-7,000 בשנת 2011 ליותר מ-60,000 בשנת 2024, וכי 40% מקצבאות ילד נכה משולמות כיום בגין אוטיזם. לצד הגידול נחשפו פערי נגישות חדים: זמני המתנה לאבחון של שנה עד שנה וחצי בפריפריה, כ-70% מהילדים משובצים בחינוך המיוחד ורק כשליש בחינוך הרגיל, ופערים ניכרים לרעת משפחות ערביות, חרדיות ומעוטות הכנסה. המומחים שהשתתפו בכנס קראו למעבר ממודל זכאות המבוסס על אבחנה למודל המבוסס על צורך תפקודי — שאלת מדיניות שתוצאותיה יחרגו הרבה מעבר לאוטיזם. Doctors Only — פסיכיאטריה של הילד והמתבגר
שימוע ה-FDA על הסדרת הטיפול הפסיכדלי חושף שדה חצוי
מינהל המזון והתרופות האמריקאי כינס שימוע ציבורי על עתיד השימוש הטיפולי בחומרים פסיכדליים — לא על תרופה בודדת אלא על מסגרת ההסדרה כולה — ובו נחשפו כמה קווי שבר. השאלה החריפה ביותר היא מי מוסמך להשגיח על הטיפול: פסיכיאטרים טענו כי נדרש מלוא היקף המומחיות הפסיכיאטרית, ואילו נציגי הסיעוד קראו להסתמך על כוח האדם הקיים ולהתאים את ההסמכה לראיות של כל יוזם ויוזם. עוד נחלקו המשתתפים בשאלה אם האפקט הטיפולי נובע מהחומר או מאיכות הקשר עם המטפל, בשאלת הלימות ניטור תופעות הלוואי, ובשאלה אם ניסויים קטנים ובלתי מסומאים בפועל מצדיקים מסלול אישור מזורז. הערות בכתב נקלטות עד 5 באוקטובר. Psychiatric Times
תקציבי מניעת אובדנות במדינות ארה"ב: פי שישה — ועדיין מעט
מחקר שסקר את תקציבי כל חמישים המדינות ומחוז קולומביה בשנות הכספים 2021–2026 מצא כי ההקצאה לנפש למניעת אובדנות ולשירותי משבר עלתה מ-1.05 דולר ל-6.55 דולר. התמונה הכוללת צנועה בהרבה ממה שהממוצע מרמז: החציון עמד על 0.87 דולר בלבד, וב-21.6% משנות-המדינה לא הוקצה דבר. שיעור האובדנות במדינה לא ניבא את גובה ההקצאה, כלומר התקציב אינו עוקב אחר הצורך. הממצא המעשי ביותר הוא שמדינות שחוקקו אגרת טלקום ייעודית למימון קו 988 הקצו יותר מכפליים ממדינות שלא (7.73 מול 3.13 דולר לנפש) — מנגנון מימון מוגדר שאפשר להעתיק, ולא עוד קריאה כללית להשקיע יותר. JAMA Network Open
המושבע היחיד שסירב: הספקנות המתמשכת כלפי הגנת אי-השפיות
משפטה של לינדזי קלנסי, אחות לשעבר שהודתה כי המיתה את שלושת ילדיה בינואר 2023 וטענה להיעדר אחריות פלילית בשל פסיכוזה שלאחר לידה, הסתיים בביטול המשפט לאחר שחבר המושבעים נחלק 11 מול 1. לפי מושבעים אחרים, המושבע היחיד הודה כי יש לו ספק סביר באשר לגרסת התביעה ובכל זאת סירב לקבל את טענת ההגנה. הכתבה מציבה את המקרה בהקשר ההיסטורי — מכללי מקנוטן משנת 1843 ועד פסיקת בית המשפט העליון בעניין Kahler v. Kansas (2020) שאישרה למדינות לצמצם או לבטל את ההגנה — ומזכירה כי במסצ'וסטס נטל ההוכחה מוטל על התביעה, שעליה להראות מעבר לספק סביר שהנאשמת הייתה אחראית בעת המעשה. מומחים המצוטטים בכתבה מצביעים על הפער המוכר: הציבור תופס את ההגנה כ"כרטיס יציאה", בעוד בפועל היא נטענת לעיתים רחוקות ומצליחה עוד פחות. CNN
אגוניסטים ל-GLP-1 והפרעות אכילה: המלצות קונצנזוס בינלאומיות
פאנל דלפי בינלאומי בן 45 משתתפים — מומחים לסוכרת, להשמנה ולהפרעות אכילה לצד אנשים עם ניסיון חיים — גיבש המלצות ראשונות מסוגן לממשק שבין תרופות ה-GLP-1 להפרעות אכילה, בהסכמה ממוצעת של 91.7%. ההמלצות הקליניות כוללות סקירה לאיתור הפרעת אכילה בהווה ובעבר לפני התחלת הטיפול באמצעות כלי מתוקף קצר, ניטור שוטף של תסמינים בעצימות מדורגת לפי רמת הסיכון, פיתוח חומרי הסבר סטנדרטיים למטופלים ולמטפלים, והצעת פסיכותרפיה מבוססת-ראיות במקביל למי שיש לו היסטוריה של הפרעת אכילה. הפאנל ממליץ להימנע ככלל ממתן התרופות בהפרעת אכילה פעילה — ובייחוד באנורקסיה נרבוזה, באנורקסיה אטיפית ובבולימיה המלווה בהגבלה תזונתית ניכרת או בדיכוי משקל — ולנהוג בזהירות גם בהיסטוריה עברית. World Psychiatry
"תוויות דביקות" ופספוס מחלה גופנית: הסיכונים שבאבחנה הפסיכיאטרית
סקירה המאגדת ארבעה מחקרים על מחירה של האבחנה הפסיכיאטרית. מחקר שוודי מצא כי אבחנות אוטיזם והפרעת קשב שניתנו בילדות נותרות דבוקות לאדם גם בבגרות, גם כשאינו עומד עוד בקריטריונים, עם השלכות על תעסוקה ועל זהות עצמית. מחקר שני טוען כי ספי האבחון של הפרעת קשב ב-DSM-5 שרירותיים, חופפים לאבחנות אחרות ואינם מבחינים כראוי בין התנהגות פתולוגית לנורמלית. שני תיאורי מקרה משלימים את התמונה מצדה הגופני: מטופלת שאובחנה בדיכאון והתדרדרותה יוחסה למחלה הנפשית עד שהתברר כי לקתה בעמילואידוזיס מערכתית ובאי-ספיקת לב, ומטופל שאובחן בהפרעת תסמין סומטי בעוד חסר B12 חמור נותר בלתי מאובחן. התופעה מוכרת בשם diagnostic overshadowing, והיא אחת ההשערות המרכזיות להסבר פער התמותה בקרב מתמודדים עם מחלה נפשית קשה. Mad in America
על מה האתר
בריאות הנפש נפגשת, חוצה ומשתקפת בכל אחד מן הממדים שבהם נעים חיינו — בקליניקה ובמעבדה, באולם בית המשפט ובכיכר הציבורית, ביצירה האמנותית ובכותרות החדשות. אתר זה מבקש לבחון את נקודות המגע הללו: את הגבול הדק שבין מדע למשמעות, בין אבחנה לנרטיב, ובין סבל פרטי לתהליך חברתי.
מתוך נקודת המבט הזו עוסק האתר בממשקים שבהם הפסיכיאטריה פוגשת את העולם שמסביבה: בסוגיות הקליניות של אבחון וטיפול; במפגש הטעון בין הנפש למערכת המשפט; בשאלות האתיות והחברתיות של זכויות, אוטונומיה וסטיגמה; בגשר שבין מדעי המוח לחוויה האנושית; בייצוגי הנפש בתרבות ובאמנות; ובמגמות הרחבות של מדיניות, טכנולוגיה וחברה. המכנה המשותף הוא ההנחה שאת הנפש אי אפשר להבין במנותק מן ההקשר שבתוכו היא חיה — ושדווקא בממשקים שבין התחומים נחשפות השאלות המעניינות ביותר.









